השנים הפשוטות

לילה רך
שיח קוצים
רוח חמה.
יד ביד
דרך עפר
ארץ חומה.
הכפר שלי
במרחבי שדותי -
שוב הוא חוזר
כמו אגדה
אלי.

ערב שבת
בגד לבן
אש על הים.
ראש אל גב
דשא רחב
קר לי וחם.
בכפר שלי
כל הימים דומים -
ומכולם
ריח של חג
עולה.

לעולם הולכות ממני
השנים הפשוטות,
וצבעים חדשים
פורחים בלחיי.

ספסלים
נאון חיוור
דרך ריקה.
גוף אל גוף
חדר קטן
קור ושתיקה.

העיר הזאת -
אבן מקיר תשחיר
בחשכה
במדרכות צרות.

מבצרים
אלף שומרים
כלב אפור.
רכבות
קור ברחובות
שלג שחור.
בעיר הזאת
כל העולם לבד.
בין ידידי
אין גם חבר
אחד.

לעולם הולכות ממני...

מילים: חיים קינן