בנתיבי אבי

פולחת מחרשתי רגבי,
רגבי עפר.
וריח נרקיסים מעבר לביצה.
הרוח צפרירית צינה -
נושבת כבר.
ועל גלעד כבר קרן שמש באה.
עובר אני ושרשי
תלמי תלמים,
בנתיבי אבי הולך.
מאי משם עד קץ כל הימים,
אביון ניצב אני מולך.
שנות גלות ומסכי ברזל,
כחי אתי לראות במכורה.
אם מקולל או עם ברכת האל
מארץ הנכרים אלך,
מאי משם עד קץ כל הימים,
אביון ודל ניצב אני מולך.
היום שדותיך לי מולדת
כמו לסבי וכמו לבית אבי.
כי בדרכים כבר שירתי,
נדמה עייפה מאד
אך בין תלמיך אזמר לך עוד.
על גבע שאנן -
אבנה ביתי לעד
איתן ביום סופה, ורוח סערה.
בעמק הנושק
גלבוע וגלעד,
אראה ילדי שלי עולה כנבט.
עובר אני ושרשי תלמי תלמים
ובני בנתיבי הולך.
עובר מכאן עד קץ כל הימים
באדמתי ילדי מולך.
כח לו מול רשע ואורב
כוחו אתו לשמור על מכורה,
לא מקולל נושא ברכת האל,
על ארץ רחבה הולך.
עובר מכאן עד קץ כל הימים
בנתיבי ארצי ילדי מולך.
היום שדותיך לי מולדת
כמו לסבי וכמו לבית אבי.
כי בדרכים כבר שירתו
פרצה גברה מאד
ובין תלמיך נזמר לך עוד.

מילים: דן בירן