זה תמיד העמק

גם כְּשֶאַרְצִי מוּדְאֶגֶת,
כי אבד לה הַחֲלוֹם;
גם כשהיא כל כך עורגת
לְנָסִיך מִשוּם מקום.
כשנפשי לא מקבלת
את אובדן יְמֵי התום
וּבָתֵּי זכוכית וּמֶלֶט
מסתירים לי גג אדום.

זה העמק
זה תמיד העמק
שמקביל את פני לשלום.
כָּאן בָּעֵמֶק
החיטה עוד משתבלת
דרך קבע
גם בגבע
גם היום,
וֹבָעֵמֶק מתרגשת לה מין תכלת
שיש חשק שוב לנשום.

תנו לי עוד זריחה הורסת
בְּשָמַיים אַקְוָורֶל
כמו שיש לי בַּמִרְפֶּסֶת
גם היום, תודה לאל.
תנו לי עוד דקה של חֶסֶד
וּמַרְגוֹעַ לֶעָמֵל,
כמו שקיעה שמתמוססת
על שדות עמק יזרעאל.

זה העמק . . .

וּבַדֶרֶך שנמתחת
מכל הר, מכל גבעה,
עד לָעֲרֵימוֹת הַשַחַת
בַּשָדוֹת של הבקעה,
שירתנו עוד צומחת
כמו תמיד וממריאה,
מביאה עמה קצת נחת -
שתהיה לנו בריאה!

זה העמק . . .

מילים: חיים קינן