גומות חן

אל תשאלו אותי: מדוע דווקא היא?
אל תשאלוני: למה היא ולא אחרת?
האהבה היא סייח פרוע ופיראי
ואין לשאול באיזה אחו היא בוחרת.

אבל בין אלף שדות הלב המוריקים
בהם דהרתי, שלוח רסן, אחריה -
אני אוהב אותה, בין שאר הנימוקים,
על הגומות העמוקות שבלחייה...

כי יפיתן, בנות, עד לפלא
ורכה,
ודקה
גיזרתכן,
אבל לה יש, נוסף לכל אלה,
גומות חן,
גומות חן,
גומות חן.

וכשהיא בן שותלת חיוך מסויים
צוחקים צחוק של תכלת גליו של הים
ולכן,
ולכן,
ולכן
אני שר לאותן גומות חן...

אל תשאלוני: כלופ פניה אחרים?
אל תשאלו: כלום בת צחוקה יותר רוננת?
האהבה היא התמוהה שבציפורים
ואין לשאול על איזה עץ היא מקננת.

אבל בין אלף עביהם של השחקים
בהם עופפתי, פרוש כנפיים, אחריה -
אני אוהב אותה, בין שאר הנימוקים,
על הגומות העמוקות שבלחייה...

כי יפיתן, בנות, עד לפלא
ועבה
ונאווה
צמתכן,
אבל לה יש, נוסף לכל אלה,
גומות חן,
גומות חן,
גומות חן.

וכשהיא בן שותלת חיוך מסויים
מסמיקים, כלחי ילד, פירות בלחיים,
ולכן,
ולכן,
ולכן,
אני שר לאותן גומות חן...

מילים: יוסי גמזו