היינו נערים

היינו נערים
בשביל הסביונים תעינו,
קסומים ושיכורים.
פתאום ירד מטר
ורוח קר וערפל כיסה
כלילה את הדרך,
בחשכה, היה כבר מאוחר.
כבר מאוחר.

פרחי זהב קורנים נשרו בשמש וברוח
בשביל הסביונים אף רגל לא דרכה,
מקום אחר וזמן אחר, בלי נחמה, בלי טל,
מהפריחה ‟ נותר לנו ריחה.

חלפו ימי הסביונים
והשנים, שביל אחר הותירו אחרינו.
כל כך היינו רחוקים
ומשעולי הסביונים נותרו ריקים.

אך יום אחד יבוא ומול השמש השוקעת
משעול הסביונים יפרח פתאום כאז
ונעמוד כמו אז לנשום
את הפריחה המשגעת
למרחוק,
את ניחוחה העז והמתוק.

פריחה של ערב עתיקה
ובשתיקה נסתכל בשמש הדועכת,
איך מדליקה את הכיכר
באור קסמים ושביל הסביונים
יואר לעולמים.

מילים: נתן יונתן