כשהיורה יורה

הערב עוד נשבו במרפסות חמסינים
וארטיקים מכרו - ברחוב ובכיכר
וכל מי שאמר- לאמאלה "כסיני"
חשב על הפינוק ולא על זה שקר...

וכל החלונות כל חלונות הבית
הביאו מן הברוש שבחצר ריחות
של קיץ מאוחר של חסקה ושיט
של אודם-עפיפון בין שמש ורוחות.

ופתע בלי שאיש
הבין פה מה קורה
התחלנו להרגיש
איך היורה יורה...
יורה לו מלפנים וגם מעורף
בתותחים של ענני-החורף.
וטיף-טיף-טף
הגג נשטף
וטיף-טיף-טוף
גם המשקוף.
בלי סוף...

מובן שמעכשיו יהיה הכל בסדר
ואבא כמו תמיד ידליק את התנור
ומן הנפתלין יוציאו את הסוודר
ואם נהיה שקטים גם יספרו סיפור.

ואז תתחיל סופה בחוץ להשתגע
ואיש לא יאמין תוכלו להיות בטוחים
שזה הכל התחיל בערב סתיו רוגע
שבו הלכנו עוד בצווארונים פתוחים...

ולפתע בלי שאיש הבין פה...

מילים: יוסי גמזו